כללי לשכת עורכי-הדין (ידיעה בשפה העברית, ואגרות בחינות בעברית, בדיני מדינת ישראל ובמקצועות מעשיים), התשכ"ב-1962

כללי לשכת עורכי-הדין (ידיעה בשפה העברית, ואגרות בחינות בעברית, בדיני מדינת ישראל ובמקצועות מעשיים), התשכ"ב-1962 1
בתוקף סמכותה לפי סעיפים 94 ו-109 לחוק לשכת עורכי-הדין, תשכ"א-1961, מתקינה המועצה הארצית של לשכת עורכי-הדין כללים אלה:
1. הוכחת ידיעה בשפה העברית
אדם רשאי להוכיח ידיעה מספקת בשפה העברית לצורך רישומו כמתמחה לפי סעיף 26(2) לחוק באחת מאלה:
(1) בהמצאת תעודת-בגרות שניתנה לו מטעם משרד החינוך והתרבות או על-ידי בית ספר תיכון בישראל ונתאשרה על-ידי משרד החינוך והתרבות;
(2) בהמצאת תעודה שעמד בבחינה בשפה העברית שנקבעה לפי סעיף 39 לחוק (להלן - בחינה בעברית).
2. הוכחה בדרך אחרת
הלשכה רשאית, מסיבות מיוחדות שיירשמו בהחלטתה, להרשות לאדם להוכיח ידיעה מספקת בשפה העברית בדרך אחרת מן הקבוע בסעיף 1.
3. שכר בוחנים
הלשכה רשאית לשלם לבוחנים בבחינות בעברית שכר כפי שיקבע הועד המרכזי.
4. בקשה להיבחן
המבקש להיבחן בבחינה בעברית, בבחינות הלשכה בדיני מדינת ישראל או במקצועות מעשיים יגיש בקשה על כך ללשכה.
5. הנושאים בדיני מדינת ישראל
בקשה להיבחן בידי מדינת ישראל תפרט את הנושאים שבדעת המבקש להיבחן בהם.
6. אגרות הבחינות (תיקון: תשל"ו, תשל"ט, תש"ם, תשמ"א, תשמ"ב, תשמ"ג, תשמ"ד, תשמ"ז, תש"ן, תשנ"א, תשנ"ד, תשנ"ה, תשנ"ו, תשנ"ז)
בשקלים חדשים
(א) עם הגשת בקשה להיבחן ישולמו אגרות אלה:
1. בחינה בעברית 160
2. בחינה בכתב בדיני מדינת ישראל, לכל בחינה 160
3. בחינה בעל פה בדיני מדינת ישראל, לכל בחינה 140 התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: